אודות העמותה

סיפור מייסד העמותה

חברים יש לי חלום. חלום להקים כפר נוער לנוער בסיכון. אולי לא רק אחד,אולי לא רק בארץ, אולי גם בחו"ל. לתת לילדים ולנוער הזדמנות שווה להצלחה. לתת להם תקווה, חלום, כיוון, ודרך.

אני יודע שאני מכוון גבוה. אבל זה יקרה. אני מאמין בעצמי ומאמין בדרך שלי. זה ייקח לי הרבה זמן. אולי שנים. אבל זה יקרה.

אני מסתכל, על החיים שלי, וחושב על כל הדרך שעברתי ואני אומר לעצמי: הנער או הנערה הזו שאומרים לעצמם אני חייב/ת להצליח , ולא יודעים איך, שחושבים שיש דרך קצרה, שלא מעניין אותם כלום ואף אחד, שחושבים שמעבר לפינה מחכה העושר והאושר בגדול, בחינם, בלי שום מאמץ, איתם אני רוצה לדבר!

אני הייתי שם, במחוזות האפלים האלה. גם אני הייתי בן 16 ורציתי את כל העולם... כשראיתי יום אחד חבר שלי, אחד מהשכונה, שאני יודע בדיוק מאיפה הוא בא, נוסע  פתאום על טרקטורון ששווה עשרות אלפי שקלים, לבוש בג'ינס דיזל שעולה עוד כמה אלפי שקלים, ושאלתי את עצמי במה הוא יותר טוב ממני? כל מה שהוא יודע לעשות אני הרי יכול לעשות יותר טוב, וככה נכנס לי האטרף, תפשתי את עצמי. ואמרתי  שאני לא רוצה לחיות ככה. אז, כבר לא ראיתי אף אחד ממטר, זלזלתי בכולם. לא הבחנתי בכלל באנשים, כולם נראו לי אותו דבר. הייתי אטום לגמרי. זלזלתי בהורים שלי שעבדו קשה מאד למחייתם. זה חירפן אותי שהם הרוויחו רק בשביל לחיות בלי שום מותרות,בלי חיים. אז, בגיל 16 זה נראה כמו סוף העולם היה נראה לי שאני בחיים לא אהיה במצב הזה, שאצלי הכל יהיה שונה. וככה גיליתי את עולם הפשע. את החבר'ה שגונבים ופורצים ותמיד מלאים בכסף, ואמרתי לעצמי גם אני רוצה. למה לא? ומכאן המדרון מאד חלק.

התחלתי בקטן, כאילו כלום, קצת סמים קצת פריצות, מהר מאד עזבתי את בית הספר, שנראה לי כבר כמו גן ילדים, עזבתי את הבית, ויחד עם עוד חבר שכרנו דירת לוקסוס רחוק מהאזור שבו גרתי. התחלנו להתחמם על כל העסק. תכנונים, אדרנלין מטורף, ישנים עד שלוש ארבע אחר הצהריים, עובדים כל הלילה, אמנם התגייסתי לצבא בגיל 18 אבל זה לא החזיק הרבה זמן, ועפתי משם, ומאז הכל עלה מדרגה. עברנו מלהיות חובבים למקצוענים. התחלנו לעבוד כל לילה, אני והחבר שלי, שותפים. התעסקנו בהימורים, שכרנו דירות והבאנו שחקני פוקר שקילפנו מהם כל ערב כמה אלפי שקלים, פריצות בנשק חם, מכירת סמים, בהתחלה בקטנה כי ככה לומדים, אבל תוך חצי שנה כבר היינו מלכים.  בכל מקום עשו לנו כבוד, פינו לנו את הדרך, הכסף נשפך, בגדים יקרים, מכוניות, בשום מועדון לא עמדנו בתור, נשים יפות לא עמדו בפנינו, שנה וחצי היינו בקרחנה מטורפת.

גן עדן. אבל גן עדן של שוטים...

יום אחד תפשו אותנו על שוד מזויין. היה משפט ונשלחנו לשנתיים לכלא.

ובכלא זה סיפור לגמרי אחר. ראיתי שם דברים נוראיים. לא ידעתי שיש דברים כאלה, שיש אלימות כזאת. ראיתי אונס של נערים, ראיתי איך נושכים למישהו את האף וזורקים אותו לפח, ראיתי איך שופכים למישהו שמן רותח על הפנים. החבר'ה עצמם, האסירים. אותם אלה שחשבתי שהם האליטות. חיות אדם.  ואני חלק מזה??

החלטתי שאני חייב לצאת משם כמה שיותר מהר נלחמתי לקבל תוכנית שיקומית וקיבלתי שחרור מוקדם מהכלא בתנאי שאעבוד במקום עבודה שיסדרו לי, ושם גיליתי עולם חדש. עבדתי כלבורנט במעבדה. הכל התהפך לי. גיליתי אנשים טובים, מקסימים, אנשי טכנולוגיה, מהנדסים,שעובדים וחיים ומבלים ונוסעים לחו"ל,  שיש גם הצלחה מסוג אחר, שלא צריך ללכת כל הזמן ולהסתכל אחורה כדי לראות אם  מישהו עוקב אחריך...התחלתי להכיר אנשים מקרוב. גיליתי שיש לי כישרונות,  שאני יכול לתעל את הכישרונות שלי ואת האמביציה המטורפת שלי למקומות טובים.

מטעם העבודה הציעו לנו להתנדב בעמותת "לב-חש", עמותה שדואגת לחלק אוכל לנזקקים, גם שם פגשתי את הכוחות הטובים שלי, את המצפן שלי שהלך לי לאיבוד. מאד נהניתי מהעשייה הזו, מהעזרה לאנשים. אהבתי את מקום העבודה הזה ועבדתי שם שלוש שנים, אבל התקדמתי לעבודה אחרת, לעבודה במכירות, כי גיליתי שאני ממש מוכשר בזה.

במשך תקופה של כשנתיים התנדבתי בעמותה לנוער בסיכון, שם גיליתי שאני יכול ליצור קשר עם הנוער הזה, שאני מבין אותו, שאני יודע איך למצא אותו, איך לגשת אליו. יש כבר לא מעט בני נוער שאם לא הייתי מעורב בחיים שלהם הם כבר מזמן היו מסתבכים...אני יודע לקחת את האנרגיות האלה למקומות חיוביים, במקום פושעים שיהיו טייסים...הם עושים את זה כי הם רוצים להצליח כמו כל אחד אחר, הם רק לא יודעים איך...זה לא כי הם רעים, הם פשוט לא יודעים את הדרך, ואני אראה להם, אני הרי מדבר בשפה שלהם...

נכון להיום הקמתי עמותה משלי, עמותת "ערך החסד", כי אני רוצה לעשות את הדברים בדרך שלי. כרגע אנחנו, מסייעים קודם כל בחלוקת אוכל למשפחות במצוקה, מתרכזים בזה, כי הכל הרי מתחיל מכסף...כסף זו לא מילה גסה, ומשם אני מנסה גם להגיע לבני הנוער האלה, שכל כך צריכים שמישהו יבין אותם. וכמו שאמרתי, אני הולך להקים כפר נוער לחבר'ה האלה. אתם עוד תראו. זה יקום.

אני צריך אתכם, שתאמינו בי, שתבואו איתי, שתראו את החלום והתקווה לנוער הזה, שתתגייסו בכל דרך שנראית לכם,כי לכולם מגיע סיכוי שווה כל עזרה תהיה מבורכת!